עומס אלוסטטי: כשכל הבדיקות תקינות והגוף עדיין משלם על הקריירה

כולנו רוצות להרגיש שאנחנו צומחות ומתפתחות מקצועית, אבל תהליך של קידום קריירה או החלפת מקצוע דורש מאיתנו הרבה יותר מאשר רק לשלוח קורות חיים

מה זה עומס אלוסטטי, ואיך קוראים אותו בבדיקות שכבר נמצאות במגירה

כולנו רוצות להרגיש שאנחנו צומחות ומתפתחות מקצועית, אבל תהליך של קידום קריירה או החלפת מקצוע דורש מאיתנו הרבה יותר מאשר רק לשלוח קורות חיים

כל ערך בבדיקת הדם תקין, ובכל זאת משהו לא מסתדר. יש לזה הסבר, ויש דרך לראות אותו בבדיקות שכבר נמצאות אצלך.

ניהול נכון של קידום קריירה דורש מאיתנו לעיתים לצאת מאזור הנוחות ולהציג את ההישגים שלנו בגאווה.

לחץ הדם "גבולי, לא נורא". הסוכר המצטבר עלה קצת מאז הבדיקה הקודמת, אבל עדיין בטווח. הכולסטרול הטוב ירד מעט. המכנסיים לוחצים במותניים, וזה בטח הגיל.

כל אחד מהנתונים האלה, לבד, נראה שקט. ביחד הם יכולים לספר סיפור אחר לגמרי.

חשבו על לוח המחוונים ברכב. אף נורה לא אדומה. אבל שלוש נורות צהובות דולקות ביחד, ואף אחד לא נוסע ככה עוד שנה בלי לעצור במוסך. בגוף, רובנו עושים בדיוק את זה.

לתמונה הזו יש שם במחקר: עומס אלוסטטי. והיא אחד הכלים השימושיים ביותר שרוב אנשי ונשות הקריירה לא שמעו עליהם.

מה זה בכלל עומס אלוסטטי

המילה נשמעת מסובכת, הרעיון פשוט. הגוף לא שומר על מצב קבוע אחד. הוא מכוונן כל הזמן: מעלה לחץ דם לפני פגישה חשובה, משחרר סוכר כשצריך אנרגיה, מאיץ את הדופק בזמן משבר. זו "אלוסטזיס", יציבות דרך שינוי. בלי היכולת הזו, אף יום עבודה לא היה עובר.

חשבו על מזגן בבניין משרדים. ביום עבודה הוא מתאים את עצמו לכל חדר, וזה בדיוק התפקיד שלו. עכשיו דמיינו שהוא ממשיך לעבוד במלוא הכוח גם בלילה, כשכולם כבר הלכו. הבניין לא יקרוס מחר. אבל החשבון מצטבר, והמנוע נשחק. זה עומס אלוסטטי.

חוקרי לחץ מתארים ארבע דרכים שבהן זה קורה. אולי משהו יישמע מוכר:

• רצף מכות. דדליין, ישיבה קשה, משבר מול ספק, ושוב דדליין. כל אחד נסבל. הרצף בלי הפסקה הוא הבעיה.
• אין התרגלות. הפרזנטציה העשרים מלחיצה את הגוף בדיוק כמו הראשונה.
• המתג לא נכבה. הישיבה נגמרה בשש, והגוף עדיין בכוננות בחצות. כמו מחשב שסגרת את המכסה שלו, והמאוורר ממשיך להסתובב.
• תגובה חלשה מדי. מערכת אחת לא מגיבה כמו שצריך, והאחרות עובדות שעות נוספות כדי לפצות.

את הדפוס השלישי כדאי לזכור. הוא יחזור כשנדבר על ההבדל בין נשים לגברים.

למה ערך אחד לא מספיק

בשנות התשעים חוקרים אמריקאים ניסו לראשונה למדוד את העומס הזה. הם לקחו עשרה סמנים מוכרים, כמו לחץ דם, סוכר, כולסטרול, היקף מותניים והורמוני לחץ, והמציאו שיטת ספירה חדשה.

הם לא שאלו אם ערך מסוים חולני. הם שאלו בכמה מערכות אדם נמצא בקצה הפחות טוב של הטווח. יצא שאפשר לקבל ציון גבוה בלי אף ערך "לא תקין". והציון הזה ניבא, אצל אנשים מבוגרים, ירידה גדולה יותר בזיכרון ובתפקוד הגופני בשנים שאחרי.

זה כמו דוח רווח והפסד של חברה. אף מחלקה לא בגירעון. אבל כל אחת חורגת קצת מהתקציב, כל חודש, וביחד זה כבר סיפור אחר. בדיקה שבוחנת כל שורה לבד מול "תקין" לא בנויה לראות את זה.

מה יש בכרטיס

אפשר לחלק את הסמנים לשלוש שכבות, מהסיבה ועד התוצאה:

החדשות הטובות הן שהשכבה האמצעית כבר אצלך. היא יושבת באפליקציה של קופת החולים, ומחכה שמישהו יקרא אותה אחרת.

סרט, לא תמונה

במכון לרפואת אורח חיים מותאמת אישית (PLMI) מנסחים את זה יפה: ערך בודד הוא תמונת מצב, ומעקב לאורך זמן מראה מסלול. טווח הנורמה אומר אם הערך שלך דומה לשל רוב האוכלוסייה. הוא לא אומר אם הוא השתנה אצלך.

סוכר מצטבר של 5.6 יכול להיות תקין לגמרי. הוא יכול להיות גם השנה הרביעית ברצף של עלייה איטית. אותו מספר, שני סיפורים. כמו מניה: המחיר של היום לא אומר כלום בלי הגרף.

השלבים המרכזיים בדרך אל קידום קריירה מוצלח

• לאסוף בדיקות משלוש עד חמש השנים האחרונות. לחץ דם, סוכר, HbA1c, שומנים, ולפעמים CRP. את היקף המותניים אפשר למדוד לבד, פעם בכמה חודשים.
• לסמן כיוון ליד כל שורה. עולה, יורד או יציב. לא רק תקין או לא.
• לחפש שורות שזזות ביחד. שורה אחת שזזה היא לרוב רעש. שלוש שזזות יחד לכיוון הלא טוב, למשל לחץ דם, סוכר ומותניים, הן בדיוק מה שהמחקר מחפש.
• להביא את זה לרופא או לרופאה כשאלה. "שמתי לב שהערכים האלה זזים יחד בשלוש השנים האחרונות. מה דעתך?" עם שאלה כזו אפשר לעבוד.

נשים וגברים: אותו כרטיס, סיפור אחר

במחקר מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, על כמאתיים עובדים ועובדות, התגלה משהו מפתיע. אצל גברים, ככל שהתפקיד היה בכיר יותר, העומס האלוסטטי היה גבוה יותר. אצל נשים, להפך.

זה לא אומר שלנשים בכירות קל יותר. זה אומר שהעומס שלהן כנראה לא מגיע מהתפקיד. אז מאיפה?

המתג שלא נכבה בערב

את התשובה נתנו מחקרים משבדיה. החוקרים מדדו הורמוני לחץ אצל מנהלים ומנהלות, בעבודה ובבית. אצל הגברים, הגוף ירד מההילוך בערב. אצל הנשים, לחץ הדם נשאר גבוה והורמוני הלחץ דווקא עלו אחרי שהגיעו הביתה.

הסיבה, לפי החוקרים, הייתה המשמרת השנייה: הבית, הילדים, האחריות שאף אחד לא משלם עליה. המחשב נסגר במשרד, אבל ממשיך להוריד עדכונים ברקע.

המחקרים האלה ישנים וקטנים, והרבה השתנה מאז בחלוקת העבודה בבית. אבל השאלה שהם שואלים רלוונטית לכל מי שעובד: מתי המתג שלך באמת נכבה?

לגברים: הקידום נרשם בכרטיס

לגברים, הממצא הזה הוא תמרור. אם כל קידום מוסיף שכבה של עומס, הרגע שאחרי מינוי חדש הוא בדיוק הרגע לפתוח את הכרטיס. לא כדי לוותר על התפקיד, אלא כדי לראות מה הגוף משלם עליו.

חשבו על שדרוג של מנוע בלי שדרוג של מערכת הקירור. הרכב נוסע מהר יותר, והחום מצטבר במקום שלא רואים. לחץ דם שמטפס מעט עם כל תפקיד, מותניים שגדלים עם כל רבעון עמוס, סוכר שזוחל למעלה: אלה הסימנים שמערכת הקירור לא עומדת בקצב.

ולגבי השבדים: הגוף של המנהלים אמנם נרגע בערב, וזה נשמע כמו יתרון. אבל לפי מקגיל העומס של גברים לא נעלם. הוא פשוט מגיע ממקום אחר, מהתפקיד עצמו.

ואחרי 50?

לנשים אחרי 50 נוספת שכבה. בגיל המעבר, הירידה באסטרוגן מגיעה יחד עם שינויים בשומן הבטני, ברגישות לאינסולין ובכולסטרול. אלה בדיוק חלק מהשורות בכרטיס. גם השינה נפגעת לא פעם, ושינה פגועה מוסיפה בעצמה לעומס.

כלומר, לא כל תזוזה בכרטיס היא לחץ, ולא כל תזוזה היא "סתם גיל המעבר". בדרך כלל אלה שני תהליכים שקורים באותו גוף, באותו זמן, ומזינים זה את זה. עוד סיבה לקרוא את הכרטיס יחד עם רופאה שמכירה את שני הצדדים.

מה שבולעים בישיבה, הגוף זוכר

עומס אלוסטטי לא תלוי רק בכמה לחץ יש. הוא תלוי גם באיך מתמודדים איתו.

מחקר שעקב אחרי כ-600 אמריקאים במשך 17 שנה, בהשתתפות חוקרת שמשויכת בין השאר להרווארד, מצא שני דברים. הראשון: מי שהשתמשו בדרכי התמודדות מגוונות יותר, הגיעו לעומס נמוך יותר שנים אחר כך. השני: בקרב המשכילים יותר, מי שנטו לבלוע כעס הגיעו לעומס גבוה יותר, ומי שביטאו אותו לעומס נמוך יותר.

בליעת כעס היא כמו להחזיק כדור מתחת למים. זה אפשרי, אבל זה דורש מאמץ קבוע, גם כשנדמה שהכול רגוע. ומי שיש לו רק פטיש בארגז, רואה בכל בעיה מסמר. הממצא לא אומר לפוצץ ישיבות. הוא אומר שארגז כלים רחב, לדעת מתי לדבר, מתי לחכות ומתי לשחרר בדרך אחרת, מגן על הגוף.

זה קשר סטטיסטי ולא הוכחה, והחוקרים עצמם מבקשים לבדוק אותו עוד. אבל כדאי לחשוב עליו בפעם הבאה שחיוך מנומס מסתיר רתיחה.

ומה עם שחיקה?

כאן הכרטיס מראה את הגבולות שלו. חלק מהמחקרים מצאו קשר בין שחיקה לעומס אלוסטטי, ומחקר על מנהלים בהולנד לא מצא שום הבדל. שחיקה לא תמיד מופיעה בבדיקות, כמו סוללה שמראה 40 אחוז ונכבית פתאום. הכרטיס הוא כלי אחד, לא תחליף להקשבה לאיך שמרגישים.

ואם המונח "עייפות אדרנל" מוכר לך: סקירה מקיפה מ-2016 לא מצאה ביסוס לכך שזה מצב רפואי, ואף איגוד אנדוקרינולוגי לא מכיר בו. תשישות מתמשכת ראויה לבירור רציני, לא לתווית.

טיפים מעשיים שיעזרו לך להאיץ את קידום הקריירה שלך

אין הרגל אחד שמוריד את העומס בשבועיים. אבל יש כמה דברים שתומכים בדיוק במערכות שהכרטיס מודד:

• מתג כיבוי. מעבר מוגדר בין העבודה לבית: הליכה, מקלחת, עשר דקות בלי מסך. זה לא פינוק. זה כיבוי המזגן בסוף היום.
• אור בוקר ושינה. אור טבעי בבוקר עוזר לשעון הביולוגי, והשעון הביולוגי עוזר לשינה.
• תנועה. פורקת לחץ, ובמקביל משפרת שלוש שורות בכרטיס: לחץ דם, סוכר ומותניים.
• אוכל אמיתי. פחות מעובד, יותר מזון שלם. זה עובד על אותן שורות מטבוליות.
• ארגז כלים רגשי. לא עוד טכניקה אחת, אלא יותר דרכים להתמודד ויותר חופש לבחור ביניהן.
• קריאה פעם בשנה. עם הבדיקות השנתיות, לעדכן את הכרטיס ולראות מה זז.

חשבון בנק שנפתח לפני שנים

עומס אלוסטטי הוא לא מחלה ולא אבחנה. הוא יותר כמו חשבון בנק שנפתח לפני שנים. כל תקופה עמוסה היא משיכה. כל תקופה של מנוחה, שינה טובה וערבים שקטים היא הפקדה. אף אחד לא מנהל חשבון לפי יתרה של יום אחד. אין סיבה לנהל כך את הגוף.

השאלה שנשארת פתוחה היא איך עושים את זה בפועל: באיזו טבלה, כל כמה זמן, ומה עושים ברגע ששלוש שורות מתחילות לזוז יחד. על זה עוד נדבר.

השלב הראשון בשינוי הוא הכרה במצב: הבנה שעומס אלוסטטי הוא לא גזירת גורל, אלא אות אזהרה שהגוף שולח לנו לעצור ולבחון מחדש את האיזון.

כדי להצליח בתהליך של קידום קריירה וניהול נכון של הזמן והאנרגיה שלנו, חשוב לשמור גם על גוף בריא ומאוזן – מוזמנות לקרוא על כך בהרחבה בכתבה שלנו על פירמידת המזון החדשה

________________________________________________________________________________________________________________

*חשוב לציין:  המידע המובא בכתבה זו הינו לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, רפואי או תזונתי.

איריס מושלי | אדריכלית נוכחות™

מייסדת ומנכ"לית קבוצת "בית ונוי", אותה אני מובילה כבר 32 שנה.

אני מסייעת לאנשי ונשות קריירה למנכ"ל את החיים שלך, באמצעות ניהול אנרגיה, תזונה פונקציונלית, שדרוג הרגלים ותודעה.

מחברת הספר "לזוז על החיים – להתחבר לכוח הפנימי שלך"

לאתר הספר >>