החיבור בין אמונה ובריאות הוא אחד המנגנונים החזקים ביותר שמשפיעים על התחושה הפיזית שלנו ביום-יום
במאמר הקודם דיברנו על השלב הראשון שבו אנחנו הופכות את האמונה למעשה, וכאן נצלול לעומק ונבין איך הגוף עצמו ממש מקשיב למה שאנחנו מאמינות.
המוח לא מחכה שדברים יקרו. הוא מנבא אותם ומכין את הגוף מראש, ומה שאנחנו מאמינים הוא חלק מהתחזית. כך זה עובד, וארבעה כלים לדבר עם הגוף בשפה שלו.
אני מאמינה שבסוף כל דבר קורה לטובה. דברים לא קורים סתם, יש להם סיבה. גם כשקורים לי דברים לא טובים, האמונה הזו עוזרת לי להבין שמשהו טוב יותר אמור לקרות, או שזה היה צריך לקרות מסיבה מסוימת. כך קל לי יותר לקבל את מה שקורה, ולהמשיך.
חז"ל קראו לזה "גם זו לטובה". במשך שנים חשבתי שזו פשוט השקפת עולם. היום אני יודעת שהגוף מרגיש אותה: מחקר שעקב שנתיים אחרי מטופלים מבוגרים בבתי חולים מצא שפרשנות מיטיבה של מה שקורה הייתה קשורה לשיפור בבריאות. כדי להבין למה, צריך קודם להבין מה המוח עושה כל הזמן, בלי שאנחנו שמים לב.
בכתבה "מה בין אמונה לפעולה" כתבתי על הדרך שבה אמונה מניעה אותנו לפעול. הכתבה הזו עוסקת בצד השני של אותו מטבע: מה האמונה עושה לגוף עצמו.
"לב שמח ייטיב גהה."
משלי יז, כב. "גהה" פירושה ריפוי
איך הקשר בין אמונה ובריאות משפיע על התגובה הפיזיולוגית של הגוף
רובנו חושבים שהגוף עובד כמו מזגן: משהו קורה, והגוף מגיב. המחקר העדכני מצייר תמונה אחרת. לפי חוקרת המוח ליסה פלדמן בארט מאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון, התפקיד הראשון של המוח הוא לנהל את "תקציב הגוף": סוכר, חמצן, מים והורמונים. והוא עושה את זה מראש. הוא מנבא מה יידרש עוד רגע, ומכין את הגוף כבר עכשיו. בשפה המדעית זה נקרא אלוסטזיס.
דוגמה שכולנו מכירים: כששותים כוס מים, הצמא נרגע תוך שניות, הרבה לפני שהמים מגיעים לדם. המוח למד שמים מרווים, ניבא את זה, והתחזית הפכה לתחושה.
ועכשיו החלק החשוב: את התחזיות שלו המוח בונה מניסיון העבר, ממה ששמענו לאורך החיים וממה שאנחנו מאמינים. אמונה היא לא רק מחשבה. היא חלק מהנתונים שלפיהם המוח מתקצב את הגוף.
תיבת אנלוגיה ניהולית: בשפה של הנהלה: סמנכ"ל הכספים שבראש
סמנכ"ל כספים טוב לא מחכה לסוף הרבעון. הוא מתקצב לפי תחזית. תחזית אופטימית, והוא משקיע בצמיחה. תחזית קודרת, והוא מקצץ, גם אם המציאות בפועל לא רעה בכלל. המוח עובד באותו אופן. אם התחזית היא "אני כבר לא בגיל של זה", הוא לא ימהר להשקיע אנרגיה בשרירים, בלמידה ובהתאוששות. לא מתוך רוע, מתוך זהירות תקציבית.
שלושה ערוצים שבהם האמונה נוגעת בגוף
- מערכת העצבים. כשהמוח מנבא איום, הלב מאיץ, הנשימה מתקצרת והשרירים נדרכים, עוד לפני שמשהו קרה. כשהוא מנבא ביטחון, הגוף עובר למצב של מנוחה, תיקון והתאוששות.
- ההורמונים. קורטיזול, למשל, הוא לא "הורמון רע". זה הכלי שבעזרתו המוח מזרים סוכר לדם כשהוא צופה מאמץ. הבעיה מתחילה כשהתחזית היא איום מתמשך, והברז לא נסגר.
- ההתנהגות. זה הערוץ שהכי קל לפספס. מי שמאמין ש"בגיל הזה כבר לא רוקדים", מפסיק לרקוד. הגוף מתאים את עצמו למה שלא עושים, והאמונה מקבלת "הוכחה".
זה קצת כמו וייז: אם האפליקציה בטוחה שהכביש חסום, היא לא תשלח אותנו בו, גם כשהוא פתוח לגמרי. האמונה קובעת את המסלול הרבה לפני שבדקנו את הכביש.
פלצבו בלי שקר
הדוגמה המוכרת ביותר לתחזית שהופכת לתחושה היא אפקט הפלצבו. אבל מה קורה כשאומרים לאדם במפורש שהכדור ריק?
תיבת מחקר: מהמעבדה של טד קפצ'וק, הרווארד
בניסוי בבית הספר לרפואה של הרווארד ובמרכז הרפואי בית ישראל דיאקונס (2010), 80 אנשים עם מעי רגיז קיבלו בקבוק שכתוב עליו "פלצבו", ונאמר להם שאין בכדורים חומר פעיל. אחרי שלושה שבועות השיפור אצלם היה גדול באופן מובהק מאשר בקבוצה שלא קיבלה דבר.
וחשוב לומר גם את הגבול. סקירה מ-2025 של 60 ניסויים מצאה שההשפעה של פלצבו גלוי ברורה בתחושות כמו כאב ועייפות, וכמעט אפסית במדדים כמו בדיקות דם. כלומר, התחזית משנה בעיקר את החוויה של הגוף. זה חשוב מאוד, אבל זה לא מחליף טיפול.
ההבנה של מנגנוני אמונה ובריאות מאפשרת לנו לשנות את התפיסה המנטלית שלנו.
האמונה החשובה ביותר אחרי 50: מה אנחנו חושבים על הגיל
חוקרת ההזדקנות בקה לוי מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ייל חוקרת כבר יותר מעשרים שנה את מה שהיא מכנה "אמונות גיל": מה שספגנו מהתרבות על זקנה, כבר מילדות.
לפני שממשיכים, נענה בראש על שני משפטים מתוך השאלון שלה: "ככל שמתבגרים, נעשים פחות מועילים." "יש לי אותה אנרגיה שהייתה לי לפני שנה." מסכימים? לא מסכימים? התשובה נשמעת כמו דעה, אבל במחקרים של לוי, תשובות בדיוק כאלה ניבאו כמה שנים נחיה.
תיבת מחקר: מה מצאה בקה לוי
660 אנשים בני 50 ומעלה באוהיו נשאלו ב-1975 על היחס שלהם להזדקנות. 23 שנים אחר כך, מי שהחזיקו בתפיסה חיובית חיו בממוצע 7.5 שנים יותר, גם אחרי התחשבות בבריאות, במצב כלכלי ובבדידות (2002). ובמחקר אחר, 30 שנה אחרי שנשאלו על זקנה, 25% מהצעירים בעלי הדימוי השלילי עברו אירוע לבבי או שבץ, לעומת 13% מבעלי הדימוי החיובי (2009).
אלה מתאמים, ולא הוכחה לסיבה. לוי עצמה מסבירה את הקשר דרך הערוצים שתיארנו: רצון לחיות, הרגלי בריאות ותגובת לחץ. והחדשות הטובות: בניסוי מבוקר שלה מ-2014, ארבעה שבועות של חשיפה לדימויים חיוביים של זקנה שיפרו את שיווי המשקל ואת ההליכה אצל אנשים בגיל ממוצע של 81. את התחזית אפשר לעדכן, והגוף מגיב.
לחץ: אויב או אנרגיה?
עליה קרום, היום בסטנפורד, הראתה (2013) שסרטונים קצרים מספיקים כדי לשנות את האמונה של אנשים לגבי לחץ. מי שאימצו את האמונה ש"לחץ יכול לחזק אותי" הראו תגובת קורטיזול מתונה יותר ורצון גבוה יותר לקבל משוב. הלחץ לא נעלם. מה שהשתנה הוא התחזית, ואיתה הדרך שבה הגוף תקצב את המאמץ.
גבול ברור: אמונה היא שותפה לטיפול, לא תחליף לו. לא מפסיקים או משנים תרופה בלי רופא, ומחלה איננה תוצאה של "חוסר אמונה". מי שמתמודד עם מחלה כרונית, דיכאון או חרדה, כדאי שישלב את הכלים האלה בתיאום עם הצוות המטפל.
כאשר מתמקדים בחיבור של אמונה ובריאות, קל יותר ליצור שינויים פיזיים עמידים.
ארבעה כלים לדבר עם הגוף בשפה שלו
אם הגוף פועל לפי תחזית, העבודה שלנו היא לא "לחשוב חיובי". היא לעדכן את הנתונים שלפיהם המוח מתקצב. לכל כלי צירפנו את ההסבר למה הוא עובד, ומה עושים כבר מחר בבוקר.
- לתפוס את התחזית ולתקן אותה. בכל פעם שעולה משפט כמו "בגיל הזה כבר לא…", עוצרים ונותנים לו סוף אחר: "בגיל הזה אנחנו עדיין לומדים ומתחזקים". למה זה עובד: המשפט הוא התחזית. משנים אותו, ומשנים את הנתון שהמוח מתקצב לפיו. מחר בבוקר: לבחור משפט אחד כזה ולכתוב לו גרסה חדשה.
- נשיפה ארוכה. שאיפה דרך האף, עוד שאיפה קצרה שממלאת את הריאות, ונשיפה ארוכה ואיטית דרך הפה. למה זה עובד: הנשיפה מאטה את הלב. זה מסר שעולה מהגוף אל המוח: אין איום, אפשר להתאושש. בניסוי מבוקר בסטנפורד (2023), חמש דקות ביום במשך חודש שיפרו את מצב הרוח והאטו את קצב הנשימה יותר ממדיטציית מיינדפולנס. מחר בבוקר: חמש דקות, לפני שפותחים את הטלפון.
- להחליף את הדמויות. המוח מנבא לפי מה שראה. אם כל הדימויים שלנו על גיל הם של חולשה, זו התחזית. למה זה עובד: זה בדיוק מה שעשה הניסוי של לוי, והגוף הגיב תוך ארבעה שבועות. מחר בבוקר: לכתוב שמות של שלושה אנשים מבוגרים מאיתנו שאנחנו מעריכים, לשים את הרשימה במקום שרואים, ולקבוע שיחה עם אחד מהם החודש.
- "גם זו לטובה", בכתב. כשקורה משהו קשה, שתי דקות עם דף: מה קרה, מה זה אולי מאפשר, ומה הצעד האחד שנעשה עכשיו. למה זה עובד: פרשנות חדשה היא תחזית חדשה, והצעד מחבר אותה לפעולה. "הכל לטובה" הוא דרך לקבל את מה שקרה, לא סיבה לוותר על מה שעוד אפשר לעשות.
לסיכום, שילוב נכון של אמונה ובריאות מעניק לגוף את הכלים להתאושש ולהתחזק.
ואולי זו השאלה ששווה לקחת לשבוע הקרוב: איזו תחזית על הגוף שלנו אנחנו מריצים כבר שנים, בלי לבדוק אם היא עדיין נכונה?
________________________________________________________________________________________________________________
*חשוב לציין: המידע המובא בכתבה זו הינו לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, רפואי או תזונתי.
איריס מושלי | אדריכלית נוכחות™
מייסדת ומנכ"לית קבוצת "בית ונוי", אותה אני מובילה כבר 32 שנה.
אני מסייעת לאנשי ונשות קריירה למנכ"ל את החיים שלך, באמצעות ניהול אנרגיה, תזונה פונקציונלית, שדרוג הרגלים ותודעה.
מחברת הספר "לזוז על החיים – להתחבר לכוח הפנימי שלך"
