בחיים כולנו עוברים משברים עסקיים או כלכליים, וכדי להתגבר אנחנו חייבים להיות בעלי חוסן נפשי.
לפני כמה שנים, בשנת 2016, היה לי חלום להנגיש את עולם עיצוב הבית על גבי פלטפורמה אינטרנטית בינלאומית. המחשבה שהולידה את הרעיון הזה הייתה איך אפשר לייעל את תהליך הבחירה והרכישה של הרהיטים, החיפויים, הריצופים ושאר הפריטים שבסופו של דבר הופכים לבית מעוצב. על פי רוב בתהליך זה מעורבים הלקוחות, מעצבי הפנים או האדריכלים והספקים (יצרנים, יבואנים, בעלי חנויות.)
ולא היה סיוט גדול יותר – גם עבור הלקוחות וגם עבור מעצבי הפנים או האדריכלים.
לנסוע לחנויות, לחפש חנייה כל פעם מחדש,
להסתובב באולמות תצוגה ענקיים,
להשוות מחירים,
לגלות שאין את הסחורה במלאי…
לבזבז את הנכס הכי יקר שלנו – זמן.
חשבתי לעצמי שאולי במקום כל ההתרוצצויות האלו, הלקוחות יוכלו להישאר בנוחות של הבית, ולשוטט באולמות תצוגה וירטואליים תלת-ממדיים. לבחור מוצרים, לברר מחירים, לשאול שאלות… כאשר גם האדריכלים ומעצבי הפנים, מהמחשב האישי שלהם, יכולים לתת את חוות דעתם.
הרעיון העסקי שלי היה: "הנגשת כל המוצרים לעיצוב הבית בזירה אינטרנטית אחת."
הרעיון הלהיב אותי – לא היה לי ספק שמדובר ברעיון מעולה ופורץ דרך.
ידעתי שמדובר בהזדמנות אדירה, אך מכיוון שאני אוהבת מאוד טכנולוגיה, הבנתי שהאתגר הגדול ביותר במיזם הוא –
לייצר את הפלטפורמה שתחבר בין עולם העיצוב הפיזי לעולם הדיגיטלי, בין הקהל הרחב (הלקוחות) לבין אנשי מקצוע (מעצבי פנים ואדריכלים) לבין ספקים ובעלי חנויות עיצוב.
להקים סטארט-אפ זו עבודה מאוד מאוד סיזיפית. להבין מה לקוח הקצה רוצה, לנתח את השוק, להכיר את הטכנולוגיות המשתנות והעיקר צריך תקציבים עצומים – כדי להטמיע את הרעיון בקרב קהל היעד, בעיקר כאשר מדובר בקהל רחב.
תהליך הקמת המיזם נמשך שלוש שנים. אחד מהדברים המשמעותיים ביותר שקרו לי בתהליך היה הצטרפותו של בני המוכשר, אורן מושלי. לאחר ששרת כחובל, אורן המשיך לשרת בקבע והקריירה הצבאית שלו הייתה מובטחת, אך אורך החליט שהוא עוזב את הצבא, ומקים איתי את 'הום פלן'. כשאורן בישר לי ולבעלי דאז על החלטתו היינו בהלם. כעבור כמה דקות התחלתי להרגיש שמחה – זו הייתה הזדמנות חד-פעמית עבור שנינו לעשות משהו שיביא לשינוי בדרך שאנשים רוכשים את המוצרים לעיצוב הבית.
האמנו שהום פלן תהיה הגוגל של עולם העיצוב. בזכותנו מהפיכת הצרכנות באון ליין תגיע לגם עיצוב הבית.
אורן הקים את חברת הפיתוח שלנו בקייב, והפלטפורמה התפתחה ללא מעצור…
כדי לגייס כספים, עברנו משקיע משקיע והצגנו לו את הפלטפורמה החדשה, אבל כולם רצו לראות מוצר שעובד גם בחו"ל, כאשר מבחינתנו ישראל הייתה הניסיון הראשון.
אין מספיק מילים כדי לתאר עד כמה העבודה הייתה עמוסה, קשה, מאתגרת, מתישה…
כסף רב הושקע במיזם.
הרעיון היה מעולה, הכוונות היו טובות, התשוקה הייתה חזקה.
אך המיזם כשל.
היום בדיעבד אני מבינה שהייתה בעיה רצינית עם המודל העסקי. החברות לא היו מוכנות לפרסם בפלטפורמה את המחירים של המוצרים, ופרסום המחירים היה אחד מאבני היסוד שעליו הפלטפורמה הייתה בנויה. הצרכן שיושב מול המחשב ובוחר את הספה לסלון, חייב לדעת האם המחיר שלה מתאים לתקציב הכללי שלו. הרי אם הוא יבחר ספה, וכדי לדעת מה מחירה יצטרך להגיע לחנות – הפלטפורמה נכשלה.
מעז יצא מתוק – אורן שלי, בעקבות ניהול ופיתוח המיזם, הצליח להיכנס לעולם ההייטק והוא מצליח שם מאוד.
המשכנו את המיזם עד שבסוף שנת 2019 החלטנו להרפות.
כמה חודשים לאחר מכן הקורונה פרצה… אולי אם הייתי מחכה עוד קצת, המיזם היה תופס תאוצה בגלל הסגרים שהכריחו את כולנו לעשות קניות מהבית.
הרגשתי תחושה חזקה של החמצה. במשך שנים, בכל פעם שדיברתי על הום פלן דמעות עלו בעיניי. היו לי כל כך הרבה חלומות, האמנתי בכל ליבי במיזם הזה, עבדנו עבורו שעות על גבי שעות ובסופו של דבר המיזם לא צלח.
הייתי חייבת לבחור בין הום פלן לבין בית ונוי והחלטתי לבחור בבית ונוי. זו הייתה החלטה קשה מאוד. לא ויתרתי רק על מיזם ויתרתי על החזון לחולל שינוי אמיתי בדרך שבה הצרכנים רוכשים את הרהיטים ושאר האלמנטים הקשורים לעיצוב הבית. האמנתי שהפלטפורמה היא WIN WIN WIN – הצרכנים לא יצטרכו להתרוצץ בין חנויות יחד עם האדריכלים או מעצבי הפנים שלהם ואילו הספקים ובעלי החברות יזכו לעוד פרנסה.
הרגשתי גם סוג של 'הפרת חוזה' עם היקום – הרי אני עשיתי את כל מה שיכולתי, התמדתי, האמנתי, השקעתי, עבדתי ובסוף המיזם לא צלח.
בסופו של דבר הבנתי, שכל אחד מאיתנו עובר משברים כאלו ואחרים במשך חייו – ולא מדובר רק במשברים עסקיים או כלכליים. אף אחד או אחת מאיתנו, לא חסינים. ולא תמיד יש קשר בין העשייה שלנו, לבין המשבר.
האמת היחידה היא כיצד אנחנו מתמודדים עם המשברים שלנו?
האם אנחנו מספיק חזקים כדי להתמודד עם המהמורות והכישלונות?
האם יש לנו כוחות נפשיים שיעזרו לנו לקום אחרי הנפילות?
אני מאמינה שכן.
אני מאמינה שפעמים רבות אנחנו מפתיעים את עצמנו עם כוחות נפש שלא היינו מודעים לקיומם.
ואם יש לנו חשש קל שבקלים שאנחנו לא מספיק חזקים, אפשר לאמן גם את 'שריר החוסן'.
כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שנסיבות החיים שלי גרמו לי להפוך לאישה חזקה, שמוכנה, כל פעם מחדש, להתרומם ולזנק על החיים. נסיבות החיים שלי יכלו לגרום לי להיות קורבן, להאשים אחרים, להתייאש מהר, לוותר, אבל אני החלטתי להסתכל עליהם כעל 'כוח העל' שמניע אותי קדימה.
העשייה שלי, כולל המיזמים הכושלים, היא זו שעזרה לי לחווט מחדש את חיי. למדתי שאני תמיד יכולה לייצר יש מאין.
אני תמיד יכולה ליזום דברים חדשים!
ואפרופו יזמות, בנאום שנשא סטיב ג’ובס, בפני בוגרי אוניברסיטת סטנפורד, הוא דיבר על עקרון מעניין שנקרא “לחבר את הנקודות”. לדבריו, אנחנו אף פעם לא יכולים “לחבר את הנקודות” קדימה. במילים אחרות אף אחד בעצם לא יכול לדעת מראש לאלו תוצאות, אירועים שונים (ופעמים רבות בלתי צפויים) יכולים להביא.
העובדה שאנחנו לא יכולים לנבא את העתיד, נשמעת ברורה ומובנת מאליה. אבל אנחנו מטבענו מתעלמים מכך, במיוחד במיזמים חדשים כשכמו התלמידים הטובים שאנחנו, הכנו תוכנית עסקית מפורטת לפרטי פרטים, כולל הערכת סיכונים מוגזמת.
"חיברנו את כל הנקודות." ובכל זאת המיזם נכשל. יכול להיות שזה קרה כמו ב'הום פלן' בגלל הנחת יסוד שגויה ויכול להיות שזה קרה בגלל מיתון לא צפוי, מלחמה או כל צרה אחרת…
אז מה נותר לנו לעשות?
ראשית כל, קחו את הזמן להתאבל ולהשלים עם מה שקרה.
ואחרי שתתאוששו תחברו את הנקודות לאחור. כלומר, תנסו להבין האם המיזם נכשל בגלל משהו שתלוי בכם: שיווק לא נכון, חוסר ידע, עובדים לא מתאימים וכדומה…
אלו בדיוק הנקודות שתוכלו לשפר במיזם הבא!
