בריאות האישה היא לא עוד משימה ביומן, היא התשתית של הכול

בריאות האישה והרגלים בריאים להפחתת שחיקה

בריאות האישה אינה צריכה להפוך לעוד משימה מתישה ביומן. דווקא בעידן שבו יש לנו יותר ידע בריאותי מאי פעם, נשים רבות מתמודדות עם עומס, עייפות ושחיקה. אז איך עוברים מרשימה אינסופית של המלצות למערכת פשוטה של הרגלים בריאים, שמסייעת לגוף ולנפש לאורך זמן?

למה בעידן של יותר ידע בריאותי מתמיד, יותר נשים מרגישות שחוקות ומה הפרדיגמה שמשנה את המשוואה

אנחנו חיות בתקופה שבה יש יותר ידע על בריאות מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

אנחנו יודעות מה כדאי לאכול. כמה צריך לישון. למה חשוב להתאמן. איך סטרס משפיע על הגוף. למה מסת שריר קריטית אחרי גיל חמישים. למה כדאי לתרגל נשימה.

ועדיין  יותר נשים עייפות. יותר נשים שחוקות. יותר נשים מרגישות שאין להן זמן לדאוג לעצמן.

איך זה ייתכן? איך ייתכן שדווקא כשהידע בשיא, התחושה הפנימית בשפל?

בריאות האישה בעידן של עומס ושחיקה

פעם הייתה עצה אחת: תאכלי בריא, תזוזי קצת. היום יש אלף.

תזונה ים-תיכונית. פליאו. קטו. צום לסירוגין. הליכה יומית עשרת אלפים צעדים. פילאטיס. אימוני כוח. מדיטציה. מיינדפולנס. סאונה. חשיפה לקור. תוספי תזונה שמתחלפים כל עונה. כל אחת מהעצות האלה, בפני עצמה, נכונה. אבל יחד? הן הפכו לרשימת מטלות שהיא כבר משרה נוספת — משרה ללא שכר, ללא סוף, וללא רגע שבו מותר להרגיש שסיימת.

וכאן נולד פרדוקס אכזרי: ככל שאנחנו יודעות יותר, אנחנו מרגישות יותר אשמות על מה שלא הספקנו. הידע, שאמור היה לשחרר, הפך למקור נוסף ללחץ. עוד טבלה בראש, עוד שורה שלא סומנה, עוד תזכורת לכמה אנחנו מפגרות אחרי הגרסה האידיאלית של עצמנו.

כשהרגלים בריאים הופכים לרשימת מטלות

בואי נעצור על הנקודה הזו, כי היא שורש הכול: אנחנו חושבות שבריאות היא עוד משימה ביומן. עוד סעיף ברשימה, לצד הישיבה בעבודה, ההסעה של הילדים, והדוח שצריך להגיש.

אבל זו בדיוק הטעות. בריאות איננה משימה ברשימה. היא מערכת התחזוקה שמאפשרת לבצע את כל שאר המשימות ברשימה. היא לא עומדת בשורה אחת עם שאר המטלות — היא התשתית שעליה כל המטלות האחרות מתאפשרות.

ההבדל הזה איננו סמנטי. הוא משנה הכול. משימה אפשר לדחות ליום שאין בו לחץ  וכשמדובר בבריאות, היום הזה לא מגיע לעולם. תשתית, לעומת זאת, לא נדחית: אם היא מתערערת, כל מה שבנוי עליה מתחיל לקרוס — לאט, בשקט, ואז בבת אחת.

 

משימה או תשתית?

משימה אפשר לדחות ליום שאין בו לחץ — יום שלא מגיע לעולם. תשתית לא נדחית: כשהיא מתערערת, כל מה שבנוי עליה מתחיל לקרוס. בריאות אינה שורה ברשימה. היא הקרקע שעליה כל שאר השורות עומדות.

 

מה שאדריכלית יודעת שרובנו שוכחות

יצא לי לבלות שנים בעולם התכנון והבנייה, והעיקרון הזה חקוק שם בכל אבן: אף אחד לא בונה מבנה בלי תוכנית תחזוקה. לא כי זה נחמד  כי בלי זה, המבנה היפה ביותר יהפוך לחורבה תוך עשור.

אף אחת לא הייתה נוסעת עשרים שנה באותו רכב בלי להחליף שמן. אף מנכ"לית לא הייתה מתעלמת מתחזוקת השרתים שעליהם רצה כל החברה שלה. אף אדריכלית לא הייתה מוסרת בניין ללקוח בלי מפרט תחזוקה מסודר.

ובכל זאת  מהגוף שלנו אנחנו מצפות לעבוד עשרות שנים, תחת עומס גובר, בלי תחזוקה קבועה. אנחנו מתייחסות אליו כאל מובן מאליו עד הרגע שבו הוא מפסיק להיות כזה. ואז אנחנו מופתעות. אבל מערכת ללא תחזוקה לא קורסת בהפתעה  היא קורסת בדיוק לפי לוח הזמנים של ההזנחה.

שחיקה אצל נשים: מה קורה כשאין תחזוקה קבועה

וההזנחה הזו איננה מופשטת היא ביולוגית. כשמערכות הגוף עובדות תחת עומס מתמשך בלי תחזוקה, הן צוברות בלאי מצטבר. הגוף לא נשחק מאירוע בודד; הוא נשחק ממערכות שנדלקות שוב ושוב ולא מספיקות לחזור לאיזון. זו הסיבה שגם החופשה הכי טובה לא מאפסת את התחושה  היא מורידה את הלחץ של הרגע, אך לא נוגעת בבלאי שכבר הצטבר.

(על המנגנון הביולוגי המדויק  העומס האלוסטטי, ולמה התסמינים חוזרים גם אחרי החופשה  הרחבתי בכתבה נפרדת.)

וזו בדיוק הנקודה: אי אפשר לפצות על היעדר תחזוקה בעזרת מאמץ חד-פעמי. חופשה אחת לא מתקנת שנה של הזנחה, בדיוק כמו שיום אחד של טיפול בשרת לא מפצה על שנה בלי גיבוי.

ניהול אנרגיה מתחיל בתשתית בריאותית

אז מהי מערכת התחזוקה הנכונה? הבשורה הטובה היא שהיא ההפך הגמור מרשימת המטלות המתישה.

היא לא מושלמת. היא לא אובססיבית. היא לא אינסופית. היא מערכת פשוטה של הרגלי בסיס  אולי שבעה בלבד  שאם הם קיימים רוב הזמן, הגוף כבר יודע לעשות את השאר. לא צריך את כל האלף. צריך את המעטים הנכונים, באופן עקבי.

וזה מה שהופך את הגישה הזו לבת-קיימא: היא לא דורשת עוד זמן שאין לך. היא דורשת החלטה אחת  להפסיק להתייחס לגוף כאל משימה, ולהתחיל להתייחס אליו כאל התשתית. (על איך בונים הרגל שנשאר, ולא מתפוגג אחרי שבועיים, כתבתי כאן.)

השאלה שכדאי להתחיל לשאול

אולי הגיע הזמן להפסיק לשאול את השאלה שרק מוסיפה עוד עומס: "איך אספיק לעשות עוד דבר אחד בשביל הבריאות שלי?"

ולהתחיל לשאול שאלה אחרת  לא שאלה של מבצעת מטלות: "מהי מערכת התחזוקה שתאפשר לי לחיות בעוד עשרים שנה באותה אנרגיה שאני רוצה לחיות בה היום?"

השאלה הראשונה מוסיפה שורה לרשימה. השנייה בונה תשתית. וההבדל ביניהן הוא ההבדל בין להישחק לבין להחזיק מעמד  יפה, חזק, ובנוי היטב  לאורך זמן.

כדי להפוך את הבריאות מתוספת מעייפת לשגרה שתומכת בך, קראי גם על ארבעה שלבים לניהול אנרגיה ולמניעת שחיקה בעבודה>>

________________________________________________________________________________________________________________

*חשוב לציין:  המידע המובא בכתבה זו הינו לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, רפואי או תזונתי.

איריס מושלי | אדריכלית נוכחות™

יועצת לתזונה בריאה על פי הרפואה הפונקציונלית

מייסדת ומנכ"לית קבוצת "בית ונוי", אותה אני מובילה כבר 32 שנה.

אני מסייעת לנשים לעצור שחיקה ולנהל את האנרגיה שלהם באמצעות תזונה פונקציונלית, תודעה והרגלים.

מחברת הספר "לזוז על החיים – להתחבר לכוח הפנימי שלך"

לאתר הספר >>

אולי יעניין אותך

ברוכים הבאים לבלוג שלי, נקודת מפגש שבה אני משתפת אתכם במסע שלי בעולמות התזונה הבריאות הפיתוח האישי והיזמות.
כאן אני משתפת בתובנות ובידע שרכשתי דרך מסעי האישי, מתוך לימודים מגוונים בתחומים רבים, ומתוך נקודות חשובות שלמדתי ממגוון ספרים שקראתי.
חשוב לציין שהתוכן בבלוג זה אינו מהווה המלצה לשימוש אישי. כל אדם הוא ייחודי ומה שמתאים לי אינו בהכרח יתאים לכולם.
לכן כל קורא מוזמן להתייחס לתוכן באחריות ובהתאמה אישית , להיוועץ במומחים בתחום הרלוונטי לפני שימוש או יישום של כל רעיון או טיפ.

הצטרפות לקהילה לזוז על החיים

רוצה להיות חלק מקהילת "לזוז על החיים" ולקבל עדכונים ראשונים על טיפים, תובנות והשראה איך לחיות את החיים הטובים ביותר? מלאו את הפרטים והצטרפו לניוזלטר שלנו.

* בדיוק כמוכם לא אוהבים ספאם – מבטיחים לעדכן רק בדברים מעניינים
דילוג לתוכן