אם את מחפשת דרך פשוטה ומדעית שתסביר לך איך לעורר יצירתיות ברגעים של תקיעות בעבודה או בעסק, הגעת למקום הנכון.
מה שג'ון קליז גילה על יצירתיות, והמדע של הרווארד שאישר את זה
את יושבת מול המסך. יש לך רשימת משימות באורך של יד, שלושה מיילים דחופים, וטלפון שרוטט. ואיפשהו, בתוך כל הרעש הזה, את מנסה למצוא פתרון יצירתי לבעיה שמעסיקה אותך כבר שבוע.
ואת לא מצליחה. מסתבר שפיתוח חשיבה יצירתית אינו קשור למזל או לכישרון מולד, אלא למצב המנטלי שבו המוח שלך נמצא כרגע
זה לא כי נגמרו לך הרעיונות. זה כי המוח שלך תקוע במצב הלא נכון.
ג'ון קליז, אחד הקומיקאים המוכשרים בעולם, כתב ספר קטן וחכם בשם Creativity: A Short and Cheerful Guide. אבל הרעיון המרכזי שלו לא נולד על שולחן הכתיבה. הוא נולד על שולחן בבית קפה, באמצע ארוחת צהריים.
המצב הסגור: מדוע לחץ חוסם את היצירתיות שלך?
בואי נדבר בכנות. רוב היום שלך עובר במצב הסגור.
זה המצב הפעיל, המרוכז, קצת הלחוץ. יש המון לעשות ואת חייבת להתקדם. את ממוקדת במטרה, קצת חסרת סבלנות, ובעיקר, סוגרת משימות אחת אחרי השנייה.
והנה מה שחשוב: המצב הזה נהדר. בלעדיו לא היית מוציאה שום דבר לפועל. כשאת קופצת מעל תהום, רגע ההמראה הוא לא הזמן לשקול אסטרטגיות חלופיות. קליז אומר: ככל שאנחנו יותר לחוצות, כך אנחנו פחות יצירתיות.
הבעיה מתחילה כשאת נשארת שם. כשהמצב הסגור הופך לבית הקבוע שלך, את מנסה להיות יצירתית מתוך ראייה צרה. וזה פשוט לא עובד.
המצב הפתוח: המקום שבו הרעיונות באמת נולדים
המצב הפתוח הוא ההפך הגמור. רגוע. סקרן. משוחרר. קליז מכנה אותו "לחשוב בעדינות". לא בעוצמה, לא באינטנסיביות. .ככל שאנחנו רגועות יותר ומשועשעות יותר, כך קל לנו יותר להבין איך לעורר יצירתיות.
"כשיש לך רעיון חדש, אל תהיה ביקורתי מוקדם מדי." ג'ון קליז
זה המצב שבו את יכולה לשחק עם בעיה במקום להתנפל על הפתרון הראשון שקופץ. בזמן שאת יצירתית, שום דבר אינו טעות.
מערכון התוכי המת: כשג'ון קליז הפסיק לחפש פתרונות
אם את תוהה איך לעורר יצירתיות כשהכול תקוע, הסיפור הבא הוא בשבילך.
ג'ון קליז מספר כיצד נולדה אחת הסקיצות הקומיות המפורסמות בהיסטוריה של הקומדיה.
בישיבת עבודה של חבורת מונטי פייתון ישבו החברים ונאבקו במערכון על טוסטר שבור שלקוח מנסה להחזיר לחנות. זה לא עבד. הדיון נתקע. ואז עשו משהו שנראה כמו כניעה מוחלטת: עזבו את הישיבה באמצע ויצאו לאכול צהריים.
כשחזרו, הטוסטר נהפך לתוכי. נולדה אחת הסקיצות הגדולות בהיסטוריה.
המסקנה שקליז שב ומציג: לפעמים ההתנתקות מהבעיה היא לא בזבוז זמן. היא הפתרון. גם אלכסנדר פלמינג גילה את הפניצילין כשהפסיק לחפש ופשוט הביט בסקרנות בצלחת שנראתה ככישלון.
מה המדע אומר על המוח והיכולת לייצר רעיונות?
מה שקליז תיאר מתוך אינטואיציה של קומיקאי, המדע אישר במעבדה.
בשנת 2018 פרסם החוקר רוג'ר ביטי, אז מאוניברסיטת הרווארד, מחקר בכתב העת המדעי PNAS. הצוות שלו סרק את מוחם של 163 אנשים בזמן שהתבקשו למצוא שימושים חדשים ומקוריים לחפצים יומיומיים.
מה שהם גילו: אצל האנשים היצירתיים ביותר, רשתות מוחיות שבדרך כלל לא עובדות יחד פעלו במקביל.
יש לך במוח רשת אחת שאחראית על מחשבה חופשית, חלימה בהקיץ ואסוציאציות. ויש רשת אחרת שאחראית על ריכוז ומיקוד. אצל רוב האנשים הן מתחלפות. אצל היצירתיים הן מדברות אחת עם השנייה.
זו ההוכחה הביולוגית למה שקליז אמר: היצירתיות האמיתית לא נמצאת רק במצב הפתוח, ולא רק בסגור. היא נמצאת ביכולת לנוע ביניהם.
למה זה קריטי דווקא בשבילנו, אחרי גיל 50
"מבוגרים יצירתיים לא שכחו איך לשחק." ג'ון קליז
אנחנו, הנשים שבנינו קריירה, מנהלות בתים, עסקים וצוותים, אנחנו אלופות המצב הסגור. שכללנו אותו במשך עשרות שנים. אנחנו יודעות לסגור משימות בשינה. וזו בדיוק המלכודת.
ככל שאנחנו טובות יותר בביצוע, כך קשה לנו יותר לשחרר. המוח מתרגל לתוך הראייה. ואז אנחנו תוהות למה אנחנו מרגישות שחוקות, למה הכול אפור, ולמה לא נשארה טיפת מרחב לרעיון חדש.
זו לא בעיה של גיל. וזו בהחלט לא בעיה של כישרון. זו בעיה של מצב. את פשוט תקועה בהילוך אחד. ואפשר להחליף הילוך.
אני עושה את זה בעצמי
אני קמה בחמש בבוקר. לא בגלל שחייבת. בגלל שבחרתי.
בשעה הזאת הבית שקט. אין מיילים, אין שיחות, אין ציפיות. יש רק אני ועצמי, והמרחב שאני מגנה עליו בזהירות. הולכת לחדר כושר, עושה מדיטציה, ומאפשרת למוח לנוח. ושם, בדיוק שם, קורים הדברים.
זה לא מקרי. המוח שלי יודע שבשעה הזאת הדלת פתוחה. הוא לא צריך לייצר תוצאות. הוא יכול לנדוד. ומה שנולד בשעות האלה שונה ממה שנולד אחר כך, כשהעולם כבר מתעורר.
פעם אחת בשנה אני עושה משהו נוסף. טסה לחול לבד, לשבוע עד עשרה ימים. ללא מחויבויות, ללא לוח זמנים, ללא אף אחד שמחכה לתשובות. רק אני עם עצמי. הפעם האחרונה עשיתי את זה בבית, בשקט מוחלט. התוצאה הייתה זהה: ריסט מוחלט של המערכת.
אני לא מספרת את זה כדי להתפאר. אני מספרת את זה כי רוב הנשים שאני מכירה לא מרשות לעצמן את הזמן הזה. הן מרגישות שהן צריכות לתת סיבה, להצדיק, להוכיח שזה שווה. הוא שווה. יותר ממה שאפשר לחשב.
היישום: איך פותחים את המצב הפתוח
קליז גילה שהמצב הפתוח לא מגיע לבד. הוא צריך גבולות.
גבול של מקום: בחרי מקום פיזי אחד שבו את לא סוגרת משימות. לא שולחן העבודה שמזכיר לך את הרשימה. פינה בסלון, ספסל בגינה, בית קפה.
גבול של זמן: קליז מדגיש שצריך רגע ברור שבו המרחב מתחיל ורגע ברור שבו הוא נגמר. תשעים דקות. שעה. אפילו עשרים דקות. בלי הפרעות, בלי טלפון.
רשות לשחק בלי לשפוט: בזמן שהמרחב פתוח, אין רעיון טיפשי. אין "זה לא יעבוד". השיפוט שמור למצב הסגור, אחר כך.
הטריק של אדיסון: הסף שבין שני המצבים
"הלא-מודע שלי עבד על החומר כל הזמן." ג'ון קליז
תומאס אדיסון פיתח שיטה מוזרה לכאורה: היה יושב על כיסא נוח, מחזיק כדור מתכת ביד, ונותן למחשבות לנדוד. ברגע שהיה מתחיל להירדם, הכדור היה נופל על הרצפה ומעיר אותו. כך הוא לכד רעיונות מן הסף שבין ערות לשינה, הסף שבו המוח הכי פתוח.
קליז מכנה זאת עבודת הלא-מודע. כשאת מתנתקת במודע מהבעיה, הלא-מודע ממשיך לעבוד. ארוחת הצהריים של מונטי פייתון לא הייתה הימנעות. היא הייתה עבודה.
ואז, חזרי לסגור: רעיון יפה בלי ביצוע הוא רק חלום. אחרי שפתחת ושיחקת ומצאת את הכיוון, סגרי את הדלת, הפעילי את המצב הסגור, ותוציאי לפועל בנחישות.
שאלה אחת לשבוע הזה
שני מצבים. תנועה ביניהם. לא לתקוע את עצמך באחד מהם.
השבוע, כשתרגישי שאת נלחמת ברעיון שלא בא, עצרי. שאלי את עצמך שאלה אחת: באיזה מצב אני עכשיו?
לפעמים כל מה שצריך זה לצאת לאכול צהריים.
איריס מושלי – אדריכלית נוכחות™ אני בונה איתך מבנה אישי שעוצר סחיפה בתפקוד גבוה ומחזיר אותך לעצמך.
________________________________________________________________________________________________________________
חשוב לציין: המידע המובא בכתבה זו הינו לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, רפואי או תזונתי.
איריס מושלי, יזמית, מייסדת ומנכ"לית קבוצת "בית ונוי" מזה 32 שנה.
מלווה מנהלים ונשים בעלות עסקים בתהליכי שינוי אישיים ועסקיים, מרצה ומנחת סדנאות לניהול אנרגיה ושינוי הרגלים.
סופרת, מחברת הספר "לזוז על החיים להתחבר לכוח הפנימי שלך", ויועצת תזונה לאיכות חיים על פי עקרונות הרפואה הפונקציונלית.
כותבת הבלוג "לזוז על החיים" ומפתחת המתודולוגיה "לזוז על החיים" גישה המשלבת תזונה פונקציונלית, עבודת תודעה וניהול אנרגיה, המאפשרת תהליכי שינוי עמוקים ותומכת גם בפיתוח האישי והעסקי.
