לחלום אתם כבר יודעים, ואולי אפילו הגשמתם חלק מהחלומות, עכשיו הגיע הזמן להגשים חלומות חדשים.
בחלק הראשון של הפוסט סיפרתי לכם על הסיבות שהובילו להחלטה שלי לסגור את המגזין המודפס של "בית ונוי." בחלק הזה אספר לכם כיצד הצלחתי להשתחרר מהמחשבה שהזהות שלי היא מגזין בית ונוי.
העבודה הראשונה שעשיתי עם עצמי הייתה להבין שהזהות שלי היא לא רק מגזין מודפס. אני גם בעלת חברה שעוסקת בהפצת ידע מקצועי בדרכים שונות. ואני גם יזמית – תוך כדי הפעילות שלי בבית ונוי, מצאתי שלל דרכים חדשות ומקוריות להפיץ את הידע.
מגזין בית ונוי המודפס צריך להיסגר, לא בגלל שאני נכשלתי אלא בגלל שהמציאות השתנתה. אני צריכה להיות גאה בעצמי משום שהצלחתי לזהות את המציאות, להסתכל לה בעיניים – גם אם לא אהבתי את מה שאני רואה.
ועדיין… היה לי קשה להשתחרר מהמחשבה שבלי מגזין בית ונוי אין לי זהות, וזאת למרות שעד אותו שלב הפקתי בהצלחה רבה כ-370 כנסים בינלאומיים וכנסים מקומיים.
שוב ושוב אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעצום עיניים ולהמשיך כאילו דבר לא קרה, רק בגלל שאני מאמינה שהמגזין המודפס הוא הזהות שלי. ידעתי שאין ברירה אני צריכה לסגור את החלק הזה בחיי, ולחפש הזדמנויות חדשות בתחום הפצת הידע שבעיניי הוא לא רק אהבה אלא ערך חשוב מאוד.
שינוי המחשבה הזה, גרם – ככה משום מקום – לדלתות להיפתח. דלתות שלא הייתי מודעת לקיומן. התגברתי על הפחדים וכן גם על הבושה (שעדיין כרסמה בתוכי), הצלחתי להתמקד, ללמוד ובעיקר להסתכל קדימה.
ברגע ששחררתי את הקשר הלא בריא (והכל כך לא נכון) בין הזהות שלי לבין המגזין המודפס, יכולתי להיפתח לכיוונים חדשים… ולא רק בתחום של אדריכלות ועיצוב.
היום אני יודעת שסגירת המגזין המודפס הייתה סוג של מתנה עטופה באריזת קוצים. החיפוש אחר פתרונות עבור החברה שלי, אפשר לי להתפתח לכיוונים חדשים, ליישם תשוקות שתמיד בערו בי, לפתח שאיפות נוספות והכי חשוב במקום לדשדש במקום להסתגל למציאות החדשה – לעידן הדיגיטלי.
לאורך כל הדרך בניתי את הזהות החדשה שלי – אני אשת עסקים, אני יזמית, אני יצירתית… יש לי המון ניסיון וידע לתרום לאחרים.
בראש ובראשונה – השינוי המחשבתי
בעידן שבו הצלחה נתפסת כמדד העיקרי לערך האישי, קשה להתמודד עם הכישלון.
סגירה של חלום היא קשה, במיוחד חלום שהיה למציאות מצליחה. ללא התראה אנחנו מרגישים שחלק עיקרי מהזהות שלנו הולך לאיבוד.
אך האם אנחנו באמת מאבדים את זהותנו?
כמובן שלא.
ראשית, הזהות שלנו לא תלויה בהצלחה או בכישלון חיצוניים וחשוב שנבין ונזכור את זה גם כשאנחנו למעלה וגם כשאנחנו למטה. אנחנו הרבה יותר מסך ההישגים או הכישלונות שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו מורכבים מתכונות, ערכים, חלומות, רגשות ומחשבות – והם המהות האמיתית שלנו.
לכל כישלון יש תמיד גם צד חיובי. הוא מאפשר לנו ללמוד על עצמנו, על יכולתנו להתמודד, להתאושש ולצמוח. כישלון הוא לא סוף הדרך, אלא תחנה במסע של החיים. זאת תחנה מיוחדת מאוד משום שאם נבחר בכך היא תעניק לנו פרספקטיבה חדשה ושלל אפשרויות צמיחה.
אז איך מתאוששים מכישלון?
מנסים להסיק מסקנות משגיאות העבר (ולא בטוח שיש שגיאות כאלו, לפעמים מדובר באירועים גדולים שמשפיעים גם על העסק שלכם).
מסתכלים לפחד בעיניים.
ואז מתיישבים עם דף ועט ומכינים רשימה של הדברים שאתם עדיין חולמים להשיג.
תוסיפו לרשימה את התכונות החזקות שלכם ואת הדברים שמעניקים לכם ערך, משמעות וסיפוק.
הצלחתם להתמקד ברעיון חדש או בדרך להציל את העסק שלכם?
האם יש משהו אחר שאתם צריכים ללמוד, האם תצטרכו להקדיש יותר זמן לרעיון החדש שלכם, האם אתם צריכים להיערך כלכלית לכך…
סיימתם עם המחשבות והרשימות, והגעתם למסקנות – תתחילו לזוז.
לחלום אתם כבר יודעים, חלקכם אפילו הגשימו חלק מהחלומות, עכשיו הגיע הזמן לגרד את עצמכם מהרצפה ולהגשים חלומות חדשים.
עכשיו הגיע הזמן להיות שוב בתנועה.
הרבה יזמים ויזמיות נכשלו בכמה ובכמה עסקים.
הם נופלים ואז קמים שוב מתוך אמונה בעצמם וברעיונות שלהם, מתוך ידיעה מעמיקה של היתרונות שהם מביאים למיזם.
אחרי שנפלתי גיליתי את איריס הבוגרת, מנוסת השנים, האמיצה והרעבה לחיים.
אני בהחלט יכולה לומר שהקורונה, בסופו של דבר, עשתה לי טוב (:
משאירה אתכם להתבונן במשך כמה דקות על על העשייה שלכם. מזמינה אתכם להיזכר בכל התכונות הטובות שאתם מביאים אתכם לעולם היזמות. מזמינה אתכם גם להיזכר בכל ההצלחות שלכם…
וינסטון צ'רצ'יל אמר: "הצלחה היא לא סופית, כישלון אינו הרסני: האומץ להמשיך הוא שחשוב".
