תמיד שואלים אותי מה זו יצירתיות. כל החיים אני ממציאה את עצמי מחדש, אבל האם אני באמת יצירתית? אולי אני פשוט סקרנית, הרבה דברים מעניינים אותי, בעיקר כל מה שקשור לוולבינג של האדם, לנפש האנושית על שכבותיה המרובות.
עם השנים פיתחתי הבנה עמוקה שלא כולם אותו דבר, ושאנחנו יכולים להשתנות.
המוח הוא נוירופלסטי – הוא יכול ליצור קשרים חדשים, להתחדש, להתפתח – וזה תלוי בנו. גם הסביבה שלנו משפיעה על היצירתיות, זה ברור.
התובנה שהשפיעה עלי במיוחד היא שכאשר תחומים שונים ומגוונים מעניינים אותי, אני מסוגלת לחבר ביניהם ולייצר אסוציאציות, רעיונות ודימויים חדשים. להיות יצירתית זה לא רק לצייר או ליצור אמנות – זה לדעת לפתור דברים כשהם קורים, לגלות תעוזה.
זכור לנו איך דווקא בתקופת הקורונה, כשלא היו מגזינים ולא כנסים, נאלצתי להמציא את עצמי מחדש ופיתחתי סדרה של מוצרים דיגיטליים שלא חשבתי שאוכל ליצור. המצוקה דחפה אותי לגלות צדדים יצירתיים נוספים שלא ידעתי שקיימים בי .
זה הוביל אותי למסע מרתק לחקור את מהות היצירתיות – האם היא מולדת? נרכשת? איך אפשר לטפח אותה? ומה המדע אומר על המוח היוצר? הנה מה שגיליתי.
השאלה אם יצירתיות היא מולדת או נרכשת ליוותה אותי זמן רב.
המחקר העדכני מציע תשובה מורכבת: יצירתיות היא ריקוד עדין בין טבע לסביבה.
מחקר מעניין מאוניברסיטת הלסינקי עקב אחרי 750 זוגות תאומים וגילה שרק כשליש מהנטייה ליצירתיות קשורה לגנטיקה. הרוב המכריע – כ-70% – תלוי בסביבה ובניסיון החיים שלנו. אנחנו מוצאים את זה מעודד באופן יוצא דופן. זה אומר שרובנו יכולים לפתח יצירתיות, בלי קשר ל"כישרון מולד".
הקסם של ה"זרימה": כשהזמן נעלם והיצירתיות פורחת
במסעי נתקלתי בעבודתו של חוקר בשם מיהאי צ'יקסנטמיהאיי – שם שלקח לי זמן להגות נכון. התובנות שלו על היצירתיות והאושר האנושי האירו בי זוויות חדשות .
צ'יקסנטמיהאיי התחיל את מחקריו בשאלה פשוטה אך עמוקה: מה גורם לאנשים להרגיש הנאה עצומה, ומדוע? הוא ראיין אמנים, מוזיקאים, ספורטאים וחוקרים, ובהדרגה חשף תופעה שקרא לה "זרימה" (Flow) – מצב תודעה מיוחד שבו אנשים שקועים כל-כך בפעילות עד שדבר אחר אינו חשוב.
בספרו פורץ הדרך "זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית" (1990), הוא תיאר את המצב הזה כמעין ריחוף, או תחושה של להיות במקום אחר. במצב הזרימה, אנחנו חווים הנעה פנימית טהורה, שקועים לחלוטין במה שאנחנו עושים. אנחנו שוכחים מעצמנו, מהזמן, מצרכים בסיסיים כמו רעב ואפילו מהאגו שלנו.
התחברתי עמוקות לתיאור הזה. זכורים לי רגעים כאלה בחיי – כשכתבתי וכאילו המילים זרמו דרכי, כשפיתחתי רעיון חדש והשעות חלפו כדקות. זה בדיוק המצב שבו הרגשתי את עצמי במיטבי – יצירתית, מחוברת, שלמה.
אבל מה שהפתיע אותי הוא התובנה של צ'יקסנטמיהאיי שלא כל מצב מאפשר זרימה. כדי להיכנס למצב הזה, חייבת להיות התאמה מושלמת בין האתגר לבין היכולות שלנו:
- אם המשימה קלה מדי, נשתעמם.
- אם היא קשה מדי, נחוש חרדה.
- אם המשימה לא מאתגרת וגם דורשת מעט כישרון, נחוש אדישות.
- רק כשהאתגר והמיומנויות שלנו נמצאים באיזון מושלם – לא קל מדי, לא קשה מדי, אבל בדיוק בקצה של היכולת שלנו – רק אז נכנסים למצב הזרימה הקסום.
פתאום הבנתי למה לפעמים אני מרגישה יצירתית ו"בזרימה", ולפעמים אני מרגישה תקועה. המסקנה : כשאנחנו לוקחים על עצמנו משימות שהן בדיוק באזור העמימות – מאתגרות אך אפשריות – זה בדיוק המקום שבו היצירתיות שלנו פורחת.
המוח היוצר: פרדוקסים בפעולה
מעבר לתיאוריית הזרימה, צ'יקסנטמיהאיי גיליתי משהו מפתיע על המוח היצירתי: הוא מלא פרדוקסים. אנשים יצירתיים באמת אינם בעלי אישיות "אחידה" – הם נעים בקלות בין מצבים מנטליים שונים, לעתים אף סותרים.
מיהאי מצא שאנשים יצירתיים במיוחד מסוגלים להיות:
- מלאי אנרגיה בלתי נדלית, אך גם שקטים ובמנוחה
- חכמים ובעלי ידע רחב, אך גם תמימים וסקרנים כילדים
- משחקיים וחסרי דאגות, אך גם ממושמעים ואחראיים
- בעלי דמיון פרוע, אך עדיין מחוברים למציאות
זה הדהד אצלי. תמיד הרגשתי מורכבת לפעמים אפילו מבולבלת מהניגודים בתוכי. אבל צ'יקסנטמיהאיי הראה שהגמישות הזו – היכולת לנוע בין מצבים מנטליים שונים – היא בדיוק מה שמאפשר יצירתיות אמיתית.
הדרך המעשית: לטפח את המוח היוצר
בעקבות התובנות המעניינות האלה, התחלתי לאסוף את האסטרטגיות המומלצות על ידי מיהאי צ'יקסנטמיהאי אסטרטגיות מעשיות לפיתוח היצירתיות. התברר שישנן דרכים פשוטות וממשיות לטפח את היכולת הזו:
- נעצב את חיינו לחוויית "זרימה"
אחת התגליות המשמעותיות בחיי הייתה לזהות את ה"זמן היצירתי" שלי- אותן שעות שבהן המוח שלנו במיטבו. עבורי זה בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהעולם מתעורר.
כדאי לזהות את הזמן הזה (בוקר מוקדם? לילה מאוחר?) ולהגן עליו בקנאות. ניצור "טקס כניסה" – שגרה קטנה שמסמנת למוח שעכשיו זמן יצירה: כוס תה, מוזיקה מסוימת, או סידור שולחן העבודה. הפעולות הקטנות האלה מכינות את המוח למצב של זרימה.
והדבר החשוב ביותר – עלינו לבחור משימות שנמצאות ב"אזור הזרימה": לא קלות מדי (שיגרמו לשעמום), לא קשות מדי (שיגרמו לחרדה), אלא כאלו שדוחפות אותנו קצת מעבר לאזור הנוחות הנוכחי שלנו.
- נטפח סביבה תומכת יצירתיות
הסביבה שלנו משפיעה על דפוסי החשיבה יותר ממה שאנחנו מודעים לו. מומלץ לשנות את חלל העבודה שלנו כך שיכיל "פינות השראה" – מקומות עם גירויים חזותיים, צבעים, ספרים, וחומרים שמעוררים אסוציאציות.
- נפתח "תשומת לב מפוצלת"
רבים מאיתנו נוטים להאשים את עצמנו בקלות ההסחה שלנו, עד שמבינים שזו אחת החוזקות היצירתיות שלנו. צ'יקסנטמיהאיי קורא לזה "תשומת לב מפוצלת" – היכולת להתרכז בעבודה תוך שמירה על ערנות לגירויים סביבתיים.
כדאי לתרגל זאת באופן מודע: בזמן עבודה על פרויקט, נקצה 80% מתשומת הלב למשימה, ו-20% ל"סריקת אופק" – חיפוש קשרים לא צפויים בין מה שאנחנו עושים לבין רעיונות אחרים. זה יוצר חיבורים שלא היינו מוצאים בדרך אחרת.
- נהפוך בעיות ל"שאלות חיבה"
טכניקה יעילה היא להפוך כל בעיה ל"שאלת חיבה" – שאלה שאנחנו נהנים לחשוב עליה. במקום "איך נגדיל את ההכנסות?" נשאל "מה הלקוחות שלנו באמת מתרגשים לגביו?". זה משנה את הגישה מלחץ למציאת פתרונות לסקרנות אמיתית.
צ'יקסנטמיהאיי הדגיש שההנאה מהתהליך עצמו – לא רק מהתוצאה – היא המפתח לזרימה. כשאנחנו אוהבים את החקירה עצמה, אנחנו נכנסים למצב של מוטיבציה פנימית שמזין יצירתיות אמיתית.
- נבנה "תזונה יצירתית" מגוונת
המוח היצירתי ניזון ממגוון רחב של גירויים וידע. מומלץ להקדיש כ-30 דקות ביום לקריאה בתחומים שאינם קשורים ישירות לעבודה שלנו: פיזיקה, פסיכולוגיה, היסטוריה, אמנות.
- נשתמש בשיטת "האנלוגיה המרוחקת"
בעת התמודדות עם אתגר, נשאל: "למה זה דומה בתחום אחר לגמרי?" למשל, כשהתמודדתי בבעיה בפיתוח תוכן דיגיטלי, חשבתי "איך זה דומה לגינון?" זה עשוי להוביל לתובנה שתוכן צריך "השקיה" קבועה ו"גיזום" תקופתי – מטאפורה שעוזרת לפתח אסטרטגיה חדשה לגמרי.
- נטפח קהילה יצירתית
צ'יקסנטמיהאיי הדגיש שהזרימה אינה חוויה אישית בלבד – היא יכולה להתרחש גם ברמה קבוצתית, כאשר צוות נכנס ל"זרימה קולקטיבית". רבים מאיתנו חוו זאת בסדנאות יצירתיות, כשכל המשתתפים נסחפו יחד לתוך מרחב של יצירה משותפת.
- נפתח חוסן יצירתי
מחקריו של צ'יקסנטמיהאיי הראו שאנשים יצירתיים באמת אינם נהנים מכישלון יותר מאחרים, אך הם למדו לראות בו חלק בלתי נפרד מהתהליך -צעד הכרחי בדרך ליצירת משהו חדש.
- נשלב משחקיות בחיי היומיום
צ'יקסנטמיהאיי מצא שאחד המאפיינים המרכזיים של חוויית הזרימה היא תחושת המשחקיות -הרגשה שאנחנו לא עובדים, אלא משחקים. אפילו מדענים ומנהלים בכירים שראיין דיברו על עבודתם במונחים של "משחק" כשהיו בזרימה אמיתית.
- נכבד את התהליך היצירתי המלא
צ'יקסנטמיהאיי מתאר חמישה שלבים בתהליך היצירתי: הכנה, הדגרה, תובנה, הערכה ועיבוד. הטעות שרבים מאיתנו עושים היא לדלג על "הדגרה" – אותה תקופה של אי-עשייה מכוונת, שבה הרעיונות מתבשלים בתת-מודע.
כדאי לתכנן פרויקטים עם זמן מובנה ל"הדגרה" – תקופה שבה אנחנו עוזבים את הפרויקט, הולכים לטייל בטבע, מדברים עם אנשים אחרים, ופשוט נותנים למוח לעבד את החומר ברקע. לא פעם, רעיונות מבריקים צצים דווקא ברגעים האלה, כשאיננו מנסים באופן מודע לפתור את הבעיה.
יצירתיות כדרך חיים: לחבק את האיזון הדינמי
מה שמרגש אותי במיוחד בתיאוריה של צ'יקסנטמיהאיי הוא שהוא קשר את היצירתיות לאושר. הוא מצא שאנשים מאושרים במידה הרבה ביותר כאשר הם במצב "זרימה". זו לא רק דרך להיות יצירתיים יותר, אלא גם דרך לחיות חיים מספקים ומשמעותיים יותר.
יותר מכל, למדתי שיצירתיות אינה תכונה אלא גישה לחיים. היא לא מתבטאת רק בציור או בכתיבה, אלא באופן שבו אנחנו מתמודדים עם אתגרים, ביכולת שלנו לראות אפשרויות שאחרים מחמיצים, ובאומץ לנסות דרכים חדשות.
כמו שגילתי בתקופות משבר, לפעמים דווקא המצוקה היא המצע הפורה ביותר ליצירתיות. כשאין ברירה אלא להמציא מחדש – מגלים כוחות יצירתיים שלא ידענו שקיימים בנו.
כפי שמיהאי צ'יקסנטמיהאיי אומר: "היצירתיות אינה תלויה בכישרון טבעי, אלא בהרגלים מנטליים שניתן לפתח." הבנת המדע שמאחורי היצירתיות מאפשרת לנו לטפח אותה באופן מודע.
האתגר האמיתי אינו למצוא את ה"גן היצירתי" שקיבלנו בלידה, אלא לטפח באופן פעיל את הסביבה, ההרגלים והמיומנויות שיאפשרו לנו למצות את הפוטנציאל היצירתי הקיים בכולנו.
כמו שריר שמתחזק עם אימון, כך גם היצירתיות – היא מתפתחת עם תרגול מכוון. והתוצאה היא לא רק רעיונות טובים יותר, אלא חיים עשירים, מלאים ומספקים יותר.
