היה לי יום שבו ישבתי מול הלו"ז שלי. הוא היה מסודר להפליא, צבעוני, מחולק לבלוקים מדויקים (Time לכאורה, כל דקה הייתה בשליטה. ועדיין – כשהגעתי לשעות שהפרשתי במיוחד לדברים החשובים באמת (האסטרטגיה, היצירתיות, החזון), לא היה לי כלום לתת.
הגוף ישב על הכיסא, אבל הראש היה במקום אחר לגמרי. הלו"ז הצביע על "שעת פריון" ודרש תפוקה, אבל האנרגיה שלי כבר הלכה הביתה שעתיים קודם לכן.
זה היה הרגע שבו הבנתי: אני פותרת את הבעיה הלא נכונה.
למה לנהל אנרגיה ולא לנהל זמן?
במשך שנים לימדו אותנו ניהול זמן. מכרו לנו יומנים, אפליקציות, שיטות כמו GTD או פומודורו. כולן נשענו על הנחת יסוד שגויה אחת שמעולם לא עצרנו לבחון: שהאנרגיה שלנו קבועה. שאם רק "נארגן טוב יותר את הלו"ז" – נמנע תחושת שחיקה בעבודה והכל יסתדר.
אבל הגוף שלנו הוא לא מחשב שצריך לתזמן, ואנחנו לא אפליקציה שפועלת על שרת ענן. הגוף הוא מערכת אקולוגית חיה, שפועלת לפי חוקים ביולוגיים שלא משתנים רק בגלל שאנחנו מנהלות בכירות או כי יש לנו דד-ליין.
היכולת לנהל אנרגיה בצורה נכונה היא המפתח האמיתי למניעת שחיקה, הרבה יותר מאשר ניהול זמן קפדני. כולנו מכירות את הימים שבהם הלו"ז מסודר להפליא בבלוקים מדויקים, אך כשאנחנו מגיעות למשימות החשובות באמת, פשוט אין לנו כלום לתת. זה קורה כי הזמן הוא משאב ליניארי, אבל האנרגיה שלנו היא גל מחזורי שפועל לפי חוקים ביולוגיים.
הזמן הוא משאב ליניארי. האנרגיה היא גל מחזורי. וכשמנסים לדחוס ביולוגיה גלית לתוך תבנית ליניארית – המערכת קורסת אל תוך שחיקה.
אפקט ה"פרוזן": כשהגוף מוריד את השאלטר
ההבנה שעלי לעבור מניהול זמן לניהול אנרגיה לא הגיעה אליי מתוך קריאת ספרים, אלא דרך הגוף שלי עצמי. במשך שנים הייתי "מכונת ביצוע". תפקדתי תחת עומסים פסיכיים, בלי לשאול שאלות, דוחפת קדימה בעזרת כוח רצון, אדרנלין וקפה.
עד שיום אחד, הגיעה הכתף הקפואה ("Frozen Shoulder").
זה לא היה רק כאב פיזי או פציעת ספורט. ה"פרוזן" הזה היה משל מערכתי מושלם. זו הייתה מערכת העצבים שלי שנכנסה למצב של הקפאה (Freeze). כשאת מתעלמת מאיתותי עייפות, כשאת מכריחה את המוח לקבל 35,000 החלטות ביום בלי התאוששות נאותה, כשאת מתדלקת את עצמך בסטרס כרוני – הגוף בסוף מפעיל את בלם החירום. הכתף שקפאה וסירבה לנוע, הייתה פשוט הדרך של הביולוגיה שלי לצרוח: "עד כאן. ככה אי אפשר להמשיך".
אז עצרתי. צללתי פנימה ולמדתי – תזונה פונקציונלית, ביולוגיה של ביצועי-על, ועבודת תודעה עמוקה.
וגיליתי שהכל מחובר. גיליתי שמה שאני אוכלת משפיע ישירות על רמת העייפות המנטלית שלי. שאיכות השינה שלי קובעת את יכולת קבלת ההחלטות שלי למחרת בעשר בבוקר. שהמחשבות שאני מריצה בלופ לפני השינה מכתיבות את רמות הקורטיזול שאיתן אקום.
אין כאן קסם או מזל. יש כאן ביולוגיה.
איך לנהל אנרגיה ב-4 הממדים הקריטיים?
כשאני עובדת עם מנהלות שחווות שחיקה, הצעד הראשון הוא להפסיק להסתכל על "אנרגיה" כעל דבר אחד אמורפי, ולהתחיל לנהל אותה כמערכת בעלת ארבע שכבות שתלויות זו בזו לחלוטין:
- האנרגיה הפיזית (הדלק): מבוססת על שינה, תנועה ושימוש בכלים של תזונה פונקציונלית. בלי בסיס פיזי יציב, כל השאר הוא מגדל קלפים, וקשה מאוד לנהל אנרגיה מנטלית לאורך זמן כשהגוף בסטרס פיזיולוגי.
- האנרגיה הרגשית (האיכות): היכולת להישאר נוכחת ורגועה דרך רגולציה עצבית, גם כשהכל סביבך במשרד בוער.
- האנרגיה המנטלית (המיקוד): המוח פועל במחזורים אולטרדיאניים (Ultradian Rhythms) של כ-90 דקות. מי שלומדת לנהל אנרגיה לפי המקצבים הללו מונעת עייפות החלטות ומגלה שהיא מספיקה הרבה יותר בפחות זמן.
- האנרגיה הרוחנית (הניווט): החיבור ל"למה" ולמשמעות העשייה. ללא משמעות, אנחנו פועלות על אדרנלין שמוביל ישירות לשחיקה, ולכן חשוב לנהל אנרגיה גם ברמה הערכית.
הפער שיומן ניהול זמן לעולם לא יסגור: תזונה ותודעה
כאן בדיוק נכנסת הגישה הייחודית שאני מאמינה בה עמוקות ומיישמת בקליניקה שלי.
תזונה היא לא רק "קלוריות שמזינות את הגוף" – תזונה היא קוד טקסטואלי שמדבר עם המערכת. היא מתקשרת עם ההורמונים, עם מיקרוביום המעי, ועם מדדי הדלקת שמשפיעים על חדות המחשבה שלכן. תזונה פונקציונלית שמורכבת נכון לארוחת בוקר יכולה לייצר שלוש שעות של מיקוד לייזר. לעומת זאת, ארוחת בוקר "מהירה" של קפה וקרואסון היא הסיבה המדעית לכך ש"המוח לא עובד" עד אחר הצהריים.
ועבודת תודעה? זה לא משהו "רוחני" ששומרים לריטריט יוגה. זה כלי ביצועי מהמעלה הראשונה למנהלים. מחשבות שחוזרות על עצמן בלופ מנצלות אנרגיה קוגניטיבית יקרה. חרדה כרונית ודאגות שורפות יותר אנרגיה מריצת מרתון. כשאנחנו לומדות להכיר את הדפוסים האוטומטיים שלנו ולשנות אותם (להעביר אותם מ"המוח החושב" ל"מוח הפועל") – אנחנו פשוט משחררות עוצמה אדירה שהייתה כלואה במערכת.
אז מה עושים מחר בבוקר?
לא עושים מהפכות. לא הופכים את כל החיים ביום אחד. מתחילים בשאלה אחת פשוטה:
מתי יש לי הכי הרבה אנרגיה ביום שלי, ומה אני עושה בשעות האלה?
אם את כמו רוב הנשים שאני עובדת איתן, תגלי שהשעות החזקות ביותר שלך מוקדשות לאימיילים, לפגישות שהיה אפשר לפתור בהודעה, ולמשימות שיכלו לחכות. והדברים שבאמת חשובים – האסטרטגיה, פריצות הדרך, ההחלטות הגדולות – מגיעים ל"שאריות" של סוף היום.
הבנתן? זו לא בעיה של הלו"ז. זו בעיית הקצאת אנרגיה.
ברגע שמתחילות לראות את החיים, את הקריירה ואת הגוף דרך הפריזמה הביולוגית הזו – הכל משתנה. מעבר מלנהל זמן לנהל אנרגיה פירושו שהשאלה היא כבר לא "איך אדחוס יותר דברים להיום", אלא "איך אשמר את הכוח והבהירות לדברים שבאמת משנים".
זה מה שאני מלמדת. זה מה שהגוף שלי הכריח אותי להבין. זה מה שאני חיה היום.
ואת יכולה – וחייבת – ללמוד את זה גם.
השינוי מתחיל בשאלה אחת: מתי יש לך הכי הרבה כוח ביום, ומה את עושה בשעות האלה? ברגע שתתחילי לנהל אנרגיה במקום לנהל שעות, הכל ישתנה. במקום לדחוס עוד משימות, השאלה תהיה איך לשמר את הבהירות לדברים שבאמת משנים.
חווה שחיקה בעבודה למרות שהיומן שלך מתוקתק? הגיע הזמן לעשות 'אודיט' אנרגטי למערכת שלך.
כאן תוכלי ליצור איתי קשר לתיאום פגישת אבחון ובניית ארכיטקטורת אנרגיה אישית.
________________________________________________________________________________________________________________
חשוב לציין: המידע המובא בכתבה זו הינו לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, רפואי או תזונתי.
איריס מושלי, יזמית, מייסדת ומנכ"לית קבוצת "בית ונוי" מזה 32 שנה.
מלווה מנהלים ונשים בעלות עסקים בתהליכי שינוי אישיים ועסקיים, מרצה ומנחת סדנאות לניהול אנרגיה ושינוי הרגלים.
סופרת, מחברת הספר "לזוז על החיים – להתחבר לכוח הפנימי שלך", ויועצת תזונה לאיכות חיים על פי עקרונות הרפואה הפונקציונלית.
כותבת הבלוג "לזוז על החיים" ומפתחת המתודולוגיה "לזוז על החיים" – גישה המשלבת תזונה פונקציונלית, עבודת תודעה וניהול אנרגיה, המאפשרת תהליכי שינוי עמוקים ותומכת גם בפיתוח האישי והעסקי.
